גלעד, בנם של איזבלה ומאיר חיים, נולד בד' בתשרי תשל"ו (09.09.1975) בבית החולים "העמק" שבעפולה. אח לאופיר ומעיין ניסים.
גלעד ז"ל היה אדם יוצא דופן, בעל לב רחב, חוכמה בלתי נדלית, ותשוקה עמוקה ללמידה, יצירה ואנשים. איש של ידע, תעוזה וחברות אמת. אדם שתמיד נתן מעצמו לאחרים. היה מוקף חברים, לא כי חיפש תשומת לב, אלא כי כולם רצו להיות בסביבתו—בגלל החום, הנתינה והיכולת להקשיב באמת. גלעד כפיר עבד כהנדסאי אלקטרוניקה באינטל וחי בנתיב העשרה.
ביתו היה פתוח לכולם, לבו היה רחב לכל אדם, ותמיד היה הראשון להושיט יד לעזרה, אם במילה טובה ואם במעשה.
סקרנות, חוכמה וידע אינסופי, גלעד לא היה רק חכם—הוא היה חוקר מטבעו. הוא ידע לפרק דברים ולהרכיב אותם מחדש, לא רק במובן הפיזי, אלא גם במחשבה ובהבנה. ידע טכני, הנדסי, מדעי—הכול עניין אותו, והוא תמיד שאף לדעת יותר. הוא היה אוטודידקט אמיתי, כזה שהעמיק בכל נושא עד שהפך למומחה, אך תמיד בצניעות, ללא טיפת אגו.
החיבור לסביבה, הטבע והצילום, בין שלל התחביבים שלו—דיג, מכונאות רכב, טיסנים ודאונים—הצילום היה אהבתו הגדולה.
הוא לא סתם צילם, הוא ראה את העולם דרך עדשה מיוחדת, מצא יופי בפרטים שאחרים התעלמו מהם, והפך רגעים קטנים ליצירות אמנות.
בתיעוד יירוטי כיפת ברזל, הוא הנציח רגעים היסטוריים בדיוק מרהיב, מתוך הבנה עמוקה של מסלול הרקטות והאור הנכון לתפוס את הפריים המושלם.
גלעד אהב את החיים, אבל יותר מכל חלם להקים משפחה. הוא מצא אהבה, חיכה לבתו זואי, אבל לא הספיק לפגוש אותה.
גלעד כפיר נרצח בנתיב העשרה בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023) והוא בן ארבעים ושמונה. הובא למנוחות בבית העלמין שבגן יבנה.
הותיר בת זוג בהיריון. זואי נולדה חודשיים לאחר מותו—והיא ההמשכיות שלו, החיים שהשאיר אחריו.
גלעד יחסר לכולנו, אבל מורשתו תמשיך לחיות, זכרו לא יימחק—לא בחיוכים שהשאיר אצל כל מי שהכיר אותו, לא בצילומים שהותיר, ולא באהבה שהעניק לכל כך הרבה אנשים.
גלעד היה אור גדול, והאור הזה ימשיך לזרוח דרך הסיפורים, הזיכרונות והתמונות.
יהי זכרו ברוך
